למה אנו מחייבים את החיממים שלנו לעבור “מחנה אימונים לתנאי לחות”
אם אתם מניחים חיממים באינפרא-אדום בחדר אמבטיה או במרפסת, אתם בעצם מבקשים מהם לשרוד בתנאים קיצוניים. אדי מים, טיפות מים, אוויר לח – זה הרבה מדי.
כשהחיממים האלה נכשלים, זה קורה כמעט תמיד בגלל לחות שחודרת לתוך המכשיר או בגלל חלודה בחיבורים החשמליים. זה מעצבן, ובאופן אמיתי, זה גם מסוכן.
בדיקת החשיפה לחום
בדיקות איכות רגילות מספיקות עבור טוסטרים, אך לא עבור מכשירים שנמצאים בתנאי לחות גבוהה. לכן אנו משתמשים בבדיקות של חשיפה לחום גבוה. במילים פשוטות: אנו שם את החיממים בתנאי לחות גבוהה, ומשאירים אותם שם למשך ימים רבים. אנו מנסים לגרום להם להישבר. אנו רוצים שהם יישברו במעבדה, כדי שלא יישברו בבית שלכם.
הבעיה עם הלחות היא שהיא יוצרת חיבורים חשמליים שאינם צריכים להיות שם. זה גורם לזרימות חשמליות לא רצויות. על ידי חשיפת המכשירים לתנאים קיצוניים, אנו מוודאים שהבידוד שלהם אכן עושה את עבודתו.
המאבק נגד הגורמים הסביבתיים
אנו משתמשים בזכוכית קוורץ ובחומרי בידוד איכותיים כדי להגן על חוט הטונגסטן. אך יש בעיה: המקום בו הזכוכית נפגשת עם המכסה המתכתי הוא מקום רגיש. ככל שהחיממים מתחממים ומתקררים, החומרים מתרחבים ומתכווצים. זה יכול ליצור פערים זעירים. אם אדי המים יגיעו לפערים האלה, החיבורים החשמליים יתחילו להתקלקל.
אנו מגלים את החסרונות האלה לפני שהמוצר יוצא מהמפעל שלנו. אם המנורה אינה יכולה לעמוד בלחות של 95% בטמפרטורה של 40°C במשך 500 שעות, אז היא לא יכולה לשרוד את החורף הלח בחדר האמבטיה שלכם.
מה זה אומר עבורכם
בקיצור, אתם מקבלים חיממים שלא יקרסו בזמן שאתם לוקחים מקלחת חמה. אך בואו נהיה ריאליים: אף בידוד לא יכול להחזיק לנצח. עם הזמן, חומרי הבידוד נשחקים. אנו בוחרים חומרים שיאריכו את חיי הבידוד ככל האפשר, אך עדיין כדאי לעקוב אחר המכשיר. רק ודאו שאין מים שנאגרים ליד החיבורים החשמליים, ואז כל יהיה בסדר.